חן ועדי, זוג זה שלוש שנים, החליטו להינשא בדרך לא שגרתית. הם הזמינו 500 אורחים לחתונה חברתית בשדה חיטה.
"הרעיון זה פשטות, בלי להתיימר להיות מה שאנחנו לא ולהתחפש למה שהוא לא אנחנו", הסבירה חן. "קראנו לזה חגיגת אהבה, אני מאמינה שזה יהיה מרחיב לבבות ומשהו מאוד מעורר השראה".
הזוג ביקש להינשא בחתונה חברתית פשוטה, כזו שבה האורחים מביאים בעצמם אוכל, ומסייעים בהכנות. "תהיה מדורה עבור מי שרוצה שקט", אמרה חן. "הכל מתקבל באהבה, שלא יהיה שום מקרה שמישהו לא בא כי כרגע אין לו כסף. אנחנו עושים את החתונה ולוקחים עליה את האחריות. לא מצפים מהאורחים שיממנו לנו אותה".
"אנשים רוצים להיות מיוחדים, אז זה עובר לחתונות בחו"ל ושדות חרושים שצריך להכשיר מאפס", הסבירה כרמי אור, מנהלת מיזם ההסברה הפיננסית "בוטיק כלכלי". "אני בעד אם זה רק החברים שלך, אבל למה הדודה צריכה לנסוע כל הדרך עם פסטה על הברכיים?, הזמנת אותה - תארח אותה".
אולם מסתבר שגם חתונה כזו היא לא פשוטה להפקה, וגם לא זולה. תוך כדי ההכנות הבין הזוג שיהיה צריך להשקיע במנורות, כיסאות, שולחנות, שירותים ניידים וכו'. מסתבר שגם כשהולכים על חברתי צריך לשלם הרבה, יותר ממאה אלף שקלים. אימה של חן, סיגל, לא התלהבה מהרעיון החברתי והחליטה להכין גיבוי. "הזמנתי גם קייטרינג, כדי שיהיה גיבוי של אוכל".
"כששואלים זוגות צעירים כמה עולה להביא תינוק הביתה, כולם מתחילים לחשוב כמה עלתה חבילת הלידה של מישהו מסביבם", סיפרה אור. "אבל כמה עולה לביא תינוק הביתה? חבילה של טיטולים, שני בקבוקים ושני מוצצים. מי תכנת אותנו? התעשייה".
"המפעל הוא קודם כל של עצמנו ולא שלהם", הדגיש ד"ר אייל דורון, חוקר ומפתח חשיבה יצירתית. "תמיד נוח לנו להגיד שמנצלים אותנו, אבל קודם כל אתה מתמסר לזה". דורון טוען שאנו אמורים לשאול במקום למה ועל מה זה יושב לנו בזהות, ולמה אנחנו מתמסרים לזה?".
"זה יקר יותר מחתונה בגן אירועים, שום דבר לא מובנה באולם, הכול מגיע מבחוץ", הסבירה חן, תוך כדי הכנות קדחתניות לקראת החתונה.