אודות

גדלתי במרחבים הפתוחים של פרדס חנה-כרכור.
נקודת התפנית הראשונה בחיי הייתה נסיעה לשליחות חינוכית בשטוקהולם עם הוריי, בגיל 13.
בבית הספר הבינלאומי שבו למדתי פגשתי שפות ותרבויות ובעיקר הבנתי כמה גדול מרחב הבחירה שמזמן לי העולם.
כיום, בגיל 46, אני מוצאת את עצמי לומדת שוב ושוב להסתגל לאותו עולם, שלא מפסיק להתחדש ולהשתנות.
מאז שנת 2007 אני יועצת כלכלית (בוגרת קורס ההכשרה הראשון בישראל).
בעבודתי אני מתמקדת בכלכלה התנהגותית ומשלבת ידע פיננסי ויכולות ניתוח אישיות.
בשנים האחרונות אני מובילה ושותפה בניהול מיזמים גדולים של צה"ל ושל גופי ממשלה וכן חברה בוועדה מייעצת לממונה על האשראי בבנק ישראל.

לא אספר לכם סיפור קורע לב על התרסקות כלכלית ואחריה צמיחה מטאורית.
לא יהיו פה דרמות של חובות כבדים והתאוששות בכוחות-על ובניסים.
יש פה עבודה של שנים, עצמאות כלכלית שהושגה צעד אחרי צעד מנערה בכיתה י' שנמצאת לבד בארץ דרך שירות לאומי אינטנסיבי בעיירה רחוקה גם כשהתחתנתי בגיל צעיר עם חייל בסדיר וכשגידלתי את ילדינו לבד בגלל שירות בקבע של אביהם.
גם כשהאיש עזב ונשארתי ממש לבד עם ילדים קטנים נדרשה הרבה יצירתיות כדי לתת לילדים שלי מה שצריך אבל ידעתי שאין דרך אחרת. לא למדתי לנהל תקציב. לא בבית ולא במערכת החינוך, אפילו לא באוניברסיטה...
מגיל צעיר, ידעתי דבר אחד: אני לא מבקשת כסף מאף אחד, גם לא מהבנק ולכן תמיד חייתי ממה שהיה לי, גם כשהיה מעט ועבדתי קשה כדי להביא עוד. עם קצת מזל, והרבה אינטואיציה למדתי המון חקרתי חיפשתי והגעתי והצלחתי ויש סוף טוב לסיפור... תמיד ממשיכה ללמוד עוד, בירוקרטיה תמיד תהיה ומחסור בזמן הוא עניין מובנה ואנחנו לא היוצרים היחידים של חיינו, יש אלפי השפעות חיצוניות וכמה שנשתדל לנטרל אותן, זה לא יצליח עד הסוף באמת