מהם כללי הזהב הפשוטים שיביאו אותנו ל"שמחה כלכלית", מה אפשר ללמוד מהקורונה ואיך זה שטבלת אקסל אחת פשוטה מפרידה בינינו ובין מדרון חלקלק. היועצת הפיננסית כרמי אור מכינה אותנו למשבר הבא ועל הדרך מארגנת לנו חופשה בחו"ל,
כשכרמי אור הייתה בת 13, נסעו הוריה לשליחות של שנתיים בשוודיה לעבודה בהוראה. נערת האולפנה מכפר־פינס נחשפה פתאום לחברה גלובלית חדשה ולא מוכרת, למדה בבית ספר בינלאומי שבו דיברו גם על כלכלה וניהול עצמי, וכשהוריה המשיכו לשנה שלישית בניכר היא חזרה לבדה ארצה.
בשנה הזו, כשהיא בת 15 בלבד, הייתה צריכה להתנהל באופן עצמאי לחלוטין, כולל ניהול תקציב. אלה היו השנים המכוננות שהפכו את כרמי אור הבוגרת, היום בת 42, ליועצת כלכלית למשפחות ולארגונים. בקבוצת הפייסבוק שהיא מנהלת, "מרתון פיננסים. בוטיק כלכלי", מתנהלת מתחילת תקופת הקורונה פעילות ענפה של שאלות ותשובות, שידורים חיים בנושאים צרכניים שונים, וניכר כי ההתעניינות בכל מה שקשור לכסף שלנו צומחת בקצב מעריכי.אני שואל את אור האם הקורונה הפכה לסוג של מכרה זהב בעבורה כיועצת כלכלית, והיא מפתיעה בתשובה שלילית: "הלוואי. בשלב של התפרצות המגפה היה כאוס. ובתקופה כזו, כסף הוא בערך הדבר האחרון שמעניין אנשים. מתייחסים קודם כול למצב הבריאותי, איפה נעשה את הסדר וכיוצא באלה. החשוב נדחק מפני הדחוף. אחרי שקצת חזרה השגרה, רוב האנשים מפעילים מנגנון הגנה שאומר – 'זהו, הכול הסתדר', וחוזרים לחייהם הקודמים, שוב בלי להתבונן בצורה אמיתית וישרה על הכסף שלנו. הפעילות הערה בקבוצה, שבאה לידי ביטוי גם בטלפונים רבים מספור שקיבלתי בתקופה הקורונה, נבעה בעיקר מאנשים שהיו צריכים עצות דחופות. לא היה שייך לתת להם ייעוץ כולל. עניתי להרבה שיחות חירום ועשיתי משדרי לייב שנגעו בנושאים מאוד ספציפיים, עזרה ראשונה. המטרה שלי היא שלקורונה הבאה – והלוואי שלא תבוא – אנשים יגיעו מוכנים".

רוב האנשים לא מגיעים מוכנים למשבר כזה מבחינה כלכלית?
"זה אולי יישמע אבסורדי, אבל כסף, שלכאורה מסובב את העולם, הוא הדבר האחרון שאנשים מתעסקים איתו באמת, הרבה אחרי דיאטה ובריאות, למשל. ישבתי פעם לשיחה עם חלי ממן, התזונאית שהפכה לאימפריה, ושאלתי אותה מתי גם אני אהיה אימפריה בתחום הייעוץ הכלכלי. לקח לה זמן לחשוב אבל בסוף היא אמרה – 'אני חושבת שאת תהיי אחרונה. מדברים הרבה על מיניות בריאה, זוגיות, סדנאות הורות, דיאטות כאמור, והכסף מעניין אותנו בעיקר בשני מצבים: חירום או שפע. כלומר כשחסר, או כשיש לנו עודף ואז נחשוב במה להשקיע".

נשמע הגיוני. איפה את חושבת שיש בעיה?
"בכל מה שבאמצע, שזה רובנו. יש שכבת ביניים, של לא עשירים ולא עניים, אנשים נורמטיביים עם הכנסה נאה, 20 אלף שקל נטו למשק בית, ורודפים כל הזמן אחרי הזנב של עצמם. זאת שכבה הולכת וגדלה, ודאי במגזר הדתי־לאומי, שלכאורה יש לה אמצעים לחיות חיים טובים, נוחים ושלווים מבחינה כלכלית, ובכל זאת זה אינו המצב אצל רובם. בגיל ארבעים הם מרגישים שהחיים שלהם כל הזמן סביב הגרוש, סביב מה יהיה מחר, למה אנחנו לא מצליחים לעשות את בר המצווה שאנחנו רוצים, למה אנחנו לא יכולים לצאת לטיול שאנחנו רוצים, למה אנחנו חוששים כל כך לקחת שבועיים חופש מהעבודה, שלא לדבר על אומץ להחליף עבודה. לאלה שכבר קרסו יש מספיק גופים ויועצים שיסייעו להם. אני מתמקדת כל השנים, והקורונה חידדה זאת, באנשים נורמטיביים שמרוויחים בסדר, מרגישים שהם מרוויחים בסדר, ובכל זאת כל משבר הכי קטן מביא אותם לתחושה שהכול יכול לקרוס ברגע אחד. אין סיבה שזה יהיה המצב".

איך עושים את זה?
"קודם כול, אפשרי לעשות את זה. לא מעט משפחות שהיו אצלי בייעוץ בשנה האחרונה לפני הקורונה הגיעו למשבר הזה מוכנים, עם קרן חירום מספקת, שגרמה להם לדעת שגם אם יהיו עכשיו שלושה־ארבעה חודשים שבהם אחד מבני הזוג לא עובד, הם בסדר. ישרדו פלוס. זה כמובן לא מגיע משום מקום. מדובר בתהליך זוגי, משפחתי, שבו גם הילדים מבינים מה קורה".

לפני כמה שנים אספה כרמי אור את תובנותיה משנות היעוץ הרבות והוציאה ספר בהוצאה עצמית בשם "לא חייבת כלום לאף אחד". היא מדברת שם לא מעט על בחירה כלכלית נבונה, שבין השאר באה לידי ביטוי ב"אגואיזם כלכלי" שחלק ממנו הוא הנמכת רף ההוצאות בנקודות שונות בחיים שבהן מקובל להוציא סכומי כסף גדולים, חתונה למשל. אני אומר לה שדברים שכתבה בספר ונראו כבלתי ישימים כמעט, ודאי בחברה קהילתית, פתאום הפכו לאפשריים בתקופת הקורונה. היא מסכימה: "לא מעט אנשים באים ואומרים לי עכשיו: 'איזה כיף שהבן או הבת שלנו התחתנו בחתונת קורונה', כלומר מצומצמת ומשפחתית יותר, ואז הם מוסיפים – 'הלוואי שהיה לנו האומץ לעשות את זה גם בחתונה של הילד הבא'. ואני אומרת – למה זה אמור להיחשב אומץ? היה לכם כיף, ראיתם שזה עובד, שלזוג הצעיר אין צלקות מזה שלא היו אלף אורחים אלא רק שבעים, למה לא לעשות את זה הלאה? גם אם אין לכם בית פרטי, אתם יכולים לשכור בית של שכנים או חברים, ולעשות יופי של חתונה במחיר נמוך בהרבה, שישאיר כסף לדברים החשובים לכם באמת".

השאלה היא האם תקופת הקורונה, שנכפתה עלינו, יכולה לשמש בסיס נכון למסקנות להמשך.
"נכון שהקורונה לא הייתה קורס כלכלי מסודר, אבל מי שעבד נכון יכול לגזור מסקנות לעתיד. בשיא המשבר הפצרתי באנשים בקבוצה שלי לפתוח מחברת מסקנות כלכליות מהמצב ולהתחיל לכתוב בה, ממש באופן פיזי. מי שעשה את זה יגיע לשלב הבא כשלא הכול נמחק ויוכל ליישם את מה שבזמן אמת ראה כנכון לו. המטרה היא לגרום לאנשים לקחת את התובנות שהגיעו ממצב כפוי שנחת עלינו, ולהמשיך אותן במצב הרגיל. אני יודעת שזה לא קל, אבל זה אפשרי וחשוב".

ואיך משכנעים את הילדים שצריך לשנות משהו בבית? הרי הם בדרך כלל לא חלק מהתהליך הנפשי שאנחנו כמבוגרים עוברים במשבר.
"אתן לך דוגמה מעולם הקלפים. כולם יודעים שכל עונה מתחלפים הקלפים והקודמים הולכים לזבל. ברגע אחד הם לא שווים כלום. אף פעם לא אמרתי לילדים שלי – אין לנו כסף לזה. אמרתי, יש לנו כסף, אבל בואו נדבר ונראה אם ההוצאה הזו הגיונית. הראיתי להם כמה שעות אני צריכה להיות מחוץ לבית ולא להיות איתם כדי שיהיו להם קלפים, וגם מה החלופות האפשריות. חייבים לתווך את הדברים האלה נכון, ואז הילדים לא יזרקו הכול כשיגיעו לגיל 18. קח דוגמה אפילו טובה יותר, שלא קשורה לכסף. ביומיום הילדים שלנו מבקשים לצפות במסכים. ואם נגיד לא, הם ימשיכו לבקש. שים לב שבשבתות וחגים הם אפילו לא מבקשים. למה? הרי הטלוויזיה והטאבלט נמצאים באותו המקום. התשובה פשוטה: הם קולטים שאנחנו מאמינים בשמירת שבת בלי שום ספק ופקפוק, והביטחון הזה עובר אליהם.

"בעניין הכלכלי אנחנו צריכים להפנים, ואחרינו גם הילדים, שאין לדבר סוף. תמיד יהיה מישהו שיהיו לו יותר קלפים מאיתנו, או מכונית יותר חדשה ויקרה. אנחנו שואפים להתחבר עם אנשים חזקים יותר מאיתנו, זו שאיפה אנושית והיא בסדר גמור, אבל צריך לתת לילדים את ההבנה שמצב כלכלי טוב יותר לא בהכרח בא לידי ביטוי בכך שלחבר שלך יש סקייטבורד חדש יותר. אם ההורים מחליטים לעבוד פחות ולהיות עם הילדים יותר, זהו ביטוי לרווחה כלכלית שצריך לתווך אותו, להסביר אותו, להניח אותו על השולחן".

את רואה הבדל בין התנהלות כלכלית של משפחות דתיות וחילוניות?
"החיים שלנו כדתיים מסובכים יותר לשינוי בגלל המבנה הקהילתי והמשפחתי. יש טבואים שקשה יותר לנער. אם חילוני ירצה לעשות חתונה של עשרים איש, לא תהיה לו בעיה חברתית. לדתי כן. רבני קהילות צריכים להרים את השיח הכלכלי, לא מהמקום של גמ"ח אלא ממקום של בחירה, שמחה וערכים. בתוך עמי אני חיה, אנחנו ליברלים ואי אפשר להחליט פתאום שלא יהיו חתונות גדולות. אבל כן אפשר לדבר על זה, לחזק את מי שעושה דברים צנועים יותר. אנחנו לא קומוניסטים, אבל הייתי שמחה לשמוע דרשה אחת של רב שמדבר על הבעייתיות ההלכתית של כניסה למינוס. הרב יעקב אריאל פסק מזמן שמינוס זה איסור ריבית אם אינו למטרות מסוימות מאוד, ורובנו לא עומדים ברף ההלכתי הזה. להיות במינוס על דברים שלא באמת צריך זו עבירה דאורייתא, ויש מעט מדי רבנים שבכלל עוסקים בזה".

להסתכל למציאות בעיניים

אחרי שסיימה תואר בספרות אנגלית, דרכה של אור להיות מורה הייתה סלולה. חברה שהכניסה אותה בשכר מינימום וללא כל ניסיון לחברת "מטריקס" שינתה את המסלול. "בדיוק פתחו שם את המרכז להשכלה פיננסית, והתחלתי לעבוד שם בכל מיני דברים. רגע לפני שפוטרתי – מה לעשות, אני לא כל כך טובה כשיש מעליי בוסים – נרשמתי לאחד הקורסים שעסק באימון וייעוץ בנושא כלכלת משפחה. הייתי נשואה אז לאיש צבא ואני זו שניהלתי את כל העניינים הכלכליים בבית. רציתי לדעת יותר. אחרי תקופת עבודה קצרה במכללת אריאל, הפכתי להיות עצמאית והתחלתי לייעץ לאנשים. אנחנו בערך בשנת 2007, היה אז בלתי נתפס לשלם על ייעוץ כלכלי. העסק התנהל כמעט כתחביב, עד שהאיש שהייתי נשואה לו עזב את הבית. פתאום הייתי צריכה לפרנס משפחה.

"למזלי, זכיתי יחד עם קולגות במכרז לייעוץ וליווי של מגורשי גוש קטיף. מדובר בפרויקט מאוד חשוב ועמוק שנמשך ארבע שנים, ובמסגרתן ליוויתי כשישים משפחות. כשהלקוח לא משלם בעצמו על הפגישות, אפשר לעשות תהליך ארוך בלי לחץ ולבנות קשר. הם כל הזמן אומרים לי שאני הצלתי אותם, אבל האמת היא שהם הצילו אותי ואת נשמתי. הייתי בשבר הכי גדול של חיי, ופתאום הייתה לי מטרה וגם יכולתי להתפרנס".

הפרויקט הבא הכניס את אור לצה"ל, כשזכתה יחד עם אותם קולגות במכרז לסדנאות ייעוץ כלכלי למש"קיות וקצינות ת"ש. אחרי שנתיים, שאלו אם היא מעוניינת בתפקיד שבדיוק התפנה, ראש תחום הסברה פיננסית בארגון "חבר". "האמת שלא הייתי מעוניינת להיכנס שוב למשרה מלאה עם בוסים", היא אומרת, "אבל בדיוק הכרתי את בעז (בעלה הנוכחי, א"ש) והוא שכנע אותי לקפוץ למים. אלה היו שנתיים מטורפות, עשיתי בהן מאתיים הרצאות ליותר מ־20 אלף איש".

לכאורה לאנשים בצה"ל יש ביטחון כלכלי ומשכורות ראויות, מדוע הם היו צריכים ייעוץ?
"אנחנו מכירים את המג"דים, את הקצינים שמתקדמים במעלה הדרגות, אבל יש שכבה שלמה בצה"ל, ודאי אחרי יישום התוכנית הרב־שנתית של הרמטכ"ל הקודם, שאנשיה מרוויחים כמעט שכר מינימום. יש שם אתגרים משמעותיים מאוד בתחום הכלכלי. אחרי שנתיים סופר־אינטנסיביות חזרתי להיות עצמאית, עברנו לירושלים מהיישוב יקיר בשומרון, ואז גם הגיע הפרויקט ששמו עידו, בננו המשותף בן השנה וקצת, שהתווסף לשלושת בניי מהנישואין הראשונים".

ועכשיו מגיע השלב שבו אני מבקש ממך לספר איך עושים את זה. איך אנשים נורמטיביים יכולים להגיע למה שאת קוראת "שמחה כלכלית".
"קודם כול נבין איפה אנחנו נמצאים. נסתכל למציאות בעיניים. עושים טבלת אקסל שבה ארבע שורות – הוצאות והכנסות בפרספקטיבה של חצי שנה אחורה, נכסים והתחייבויות. בתוך ארבע המילים הללו – הוצאות, הכנסות, נכסים והתחייבויות – נכלל כל הכסף שיש לנו או אין לנו, זה שאנחנו בוחרים לראות וזה שלא. אולי תגלו שיש לכם קו סלולרי שאתם משלמים עליו סתם כבר חודשים כי לא הסתכלתם בדף פירוט החשבון. ויש תשלום לחוג שממשיך לרדת למרות שהילד פרש ממנו לפני חודשים ארוכים.

"התהליך הזה לא תמיד נעים, והוא פוטנציאל מצוין למתחים זוגיים. למה היה צריך את השמלה הזו, ולמה אתה קונה חמש פעמים בחודש ממתקים בתחנת דלק. צריך מראש להחליט שאנחנו פה בשביל העתיד, לא בשביל לסגור חשבונות. עושים מיפוי לא שיפוטי, ולא מחפשים אשמים.

"מילוי הטבלה הזו יכול לקחת שעתיים־שלוש, אבל בסופן יש לכם תמונת מצב כלכלית אמיתית. ואז, תרשים הזרימה מתפצל לאלה שנכנסים להלם ואלה שלא. מי שלא נכנס להלם, מצבו טוב: ידעתם פחות או יותר את המצב, עכשיו הוא פרושׂ לפניכם בוודאות, ואפשר להתחיל לעבוד. לראות על מה אפשר לוותר, מה מחויב המציאות, ולהתקדם עם תקציב משפחתי מחודש. מי שנכנס להלם כי גילה שמצבו הרבה יותר טוב משחשב, סבבה לו. מי שגילה לשלילה, במקרים מסוימים כדאי לערב איש מקצוע כדי לשבת ולנתח את המצב לעומק ולהבין מה עושים כדי שהמצב לא יידרדר.

"חשוב לדעת: משפחות נורמטיביות שמצליחות לגרור את עצמן ולהתנהל איכשהו ביומיום, יכולות להידרדר בקלות רבה ולהיות ברגע אחד מתחת לאפס. מצבים כמו הקורונה מראים לנו את זה. כשאתה על הקצה, לא יודע בדיוק מה מצבך ולא עושה פעולות כדי להתייצב כלכלית – ברגע שאחד מבני הזוג ירד במשכורתו בגלל חל"ת או פרויקט שנתקע בעשרים או שלושים אחוזים, הבנק יסגור את הברז ואתם במצוקה".

אלא שקורונה הוא אירוע של פעם במאה שנה. נכון לעשות את כל הדברים האלה בשביל אירוע נדיר כל כך?
"הקצב של העולם משתנה. אני מעריכה שהקורונה היא לא 'ברבור שחור', אלא סימן למה שעומד לקרות בעולם בעשורים הקרובים. הטלטלות מתגברות, הניידות התעסוקתית נעשית מהירה וגחמנית יותר, המעצמות רועדות, הכול זז הרבה יותר מהר מפעם, לשלילה ולחיוב. ואנחנו צריכים להיות מוכנים פיננסית לעולם כזה. נגמרה התקופה של ההורים שלנו, שעבדו באותה עבודה במשך ארבעים שנה, שישבו על אותה ספה בסלון עשורים ארוכים וליד החלון תלוי גובלן שנרקם לפני מלחמת העולם. העולם הפסיק להיות מקום יציב, ואנחנו צריכים לייצר במקומו את היציבות הזו".

ומה זה אומר מבחינת סכומים תכלס?
"שאתה יכול לשרוד שלושה חודשים בלי הכנסה. כשאני אומרת לשרוד אני מתכוונת לכך שתמשיך להיות לכם קורת גג, אוכל – גם אם בתזונה רזה בשליש ממה שהתרגלתם אליו – כסף לשלם מיסים, חינוך ודלק. אם אין לכם את הסכום הזה בצד, באופן שבכל רגע אתם יכולים להשתמש בו והוא לא מיועד לדברים אחרים, אתם בבעיה. שים לב שלא נקבתי בסכום, כי אני מאמינה שלכל משפחה צריך לתפור את החליפה שלה. אבל זה כלל האצבע".

תני דוגמה להחלטות שמשפחה יכולה לקבל כדי להגיע למצב הזה בזמן קצר יחסית ובלי לפגוע אנושות באורחות חייה הנוכחיים.
"היה אצלי זוג שמרוויח שבעים אלף שקל נטו בחודש, ועדיין לא מצליח להגשים את הטיול שהם רוצים לעשות כבר שנים. תשאל, איך זה יכול להיות. אז בדקנו. ירדנו לפרטים הכי קטנים והתברר שהטיול הזה הוא בסטנדרט הכי גבוה שאפשר, מחוף לחוף בארה"ב, במלונות יקרים, עם כל הילדים. בנוסף גילינו שההוצאות השוטפות שלהם גבוהות מאוד כתוצאה מהרגלים על הרגלים שהצטברו לאלפים רבים ומיותרים בחודש: תחזוקת בית ברמה הכי גבוהה, מזון ברמה משוגעת, בשרים רק מהקצבייה הכי יקרה באזור. הוכחתי להם שבתוך חצי שנה, בוויתור מאוד־מאוד קטן, הם יוכלו לצאת לאיזה טיול שירצו.

"באותה מידה, משפחה יכולה להחליט לקנות דירה עם חדר אחד פחות בשכונה יקרה שהם רוצים לגור בה כי מוסדות החינוך שם טובים, או לרכוש דירה גדולה יותר בשכונה שמשיקה לשכונה הזו. הבעיה היא שאנחנו כמעט לא עוצרים כדי לעשות את הבחירות הללו. הקורונה הכריחה אותנו לעשות אותן באופן מלאכותי, והמשימה שלי היא לדבר היום נכון עם משפחות וילדים, כדי שלקורונה הבאה בעוד עשר שנים, הילדה או הילד שנמצאים היום בכיתה ז' יגיעו מוכנים יותר כלכלית מהאופן שבו לא מעטים מאיתנו הגיעו לקורונה".